אופרה על הים בע"מ נ' מינדיץ'

החלטה

זו תביעה לפיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם לרכישת דירה על-ידי המבקשת מן המשיבה.

בין הצדדים נחתם טופס בקשה לרכישת דירה ביום 31/8/08, במסגרתו שולמה מקדמה בסך 36,000 ₪. בהמשך ביום 14/9/08 נחתם הסכם לרכישת הדירה. סך הכול תמורת הדירה נקבעה ל-2,394,090 ₪, כאשר נקבע תשלום נוסף בתוך שבעה ימים מהצגת חוזה חתום, וכן תשלום נוסף ביום 1/10/08 ובמועדים שלאחר מכן, ואין מחלוקת בעניין.

מכל מקום, לאחר חתימת החוזה לא שולם דבר על-ידי המבקשת, דהיינו סכום המקדמה הראשוני הוא הסכום היחיד ששולם.

המשיבה טוענת שנתנה הזדמנות חרף ההפרות לתקנן, ואף הייתה פנייה בגדר בקשת התחשבות מצד המבקשת, שנענתה לה, אך בסופו של יום דבר לא שולם, כך שהסכם בוטל בהודעה מיום 10/9/09.

למעשה נטען לחוסר תגובה של המבקשת לאורך כל הדרך.

המבקשת טוענת כי אינה דוברת את השפה העברית, וכי סברה שתנאי התשלום שנקבעו הנם דבר שניתן לשנות בהמשך, לא כל ההסכם תורגם למבקשת, אכן ידעה את תנאי התשלום והמחיר, אך לא ידעה בנושא הפיצוי המוסכם וסכומו, מדובר בנסיבות של עושק והטעיית המבקשת על-ידי המשיבה, וכן בהפרת הוראות הקשורות לחוק הגנת הצרכן ולגבי לקוח כמו המבקשת שאינו דובר עברית.

המבקשת מאשרת כי הייתה נוכחות של מתורגמן במהלך המשא ומתן, וכן שהייתה מיוצגת על-ידי עורך-דין מטעמה לאורך המשא ומתן וההתקשרות. טענתה לעניין סנקציה במקרה של הפרה, שהיה מובן לה כי במקרה כזה הפיקדון הראשוני שהופקד ברישום, הולך לאיבוד. נטען גם כי ניתן היה למכור את הדירה במחיר גבוה יותר, ובפועל לא נגרם נזק למשיבה.

לאחר שעיינתי בחומר שבתיק ושמעתי את הצדדים, אני מחליט לדחות את הבקשה.

לא ראיתי שלמבקשת הגנה לכאורית אפשרית, וגם לא לשלב דיוני מקל זה.

המבקשת הפרה את ההסכם, ומשכך בוטל כדין על-ידי המשיבה. המבקשת חתומה על הסכם הכולל סעיף פיצוי מוסכם, שמקובל בהסכמים מסוג זה. יצוין לעניין זה, שבנספח התיקונים להסכם, ישנה הפחתה של גובה הפיצוי המוסכם מ-15% ל-10%, מה ששולל על פניו את טענת המבקשת שלא הייתה מודעת לעניין הפיצוי המוסכם, כאשר ברי שבסעיף זה נעשה שינוי להפחתה בנספח השינויים, וכאשר המבקשת מיוצגת לאורך כל הדרך על-ידי עורך-דין מטעמה.

דומה שטענות המבקשת, ובהקשר זה, ומבלי לקבוע כמובן ממצא לחובת מישהו בשלב זה, צריכות להיות מופנות לבא-כוחה.

רוכש סביר, מן הסתם ייעזר במייצג שמדבר בשפתו, ובכל מקרה כאשר חותם בהתאם לייעוץ שמקבל, ויש לו טענות בעניין, הכתובת לתלונות אינו הצד השני, אלא הצוות שסייע למבקשת בהליך הרכישה.

לא ראיתי ולו לכאורה, שקיימת בתיק זה בדל הגנה ראשונית המצדיקה מתן רשות להגן. חוזים יש לקיים, המבקשת הנה כאמור אישה בגירה, שחתמה על חוזה לרכישת דירה בסכום של קרוב ל-2,400,000 ₪, מדובר בהסכם ארוך ומפורט ששונה ותוקן על-ידי שני הצדדים, שהיו מיוצגים, בסעיפים לא מעטים, לרבות סעיף הפיצוי המוסכם.

הטלת האחריות על המשיבה לעניין ניצול מצוקה, עושק וכיוצ"ב, אינה במקומה. ההסכם בסופו של יום לא קוים מסיבות הקשורות במבקשת, לפי אחד המכתבים - בעיות משפחתיות, לפי הדיון - קשיים שקשורים בהעברת כסף מחו"ל לארץ. למבקשת ניתנו ארכות לקיומו שלא נוצלו. טענות שעולות בדיעבד ובבחינת חוכמה לאחר מעשה, בקשר לרווחיות העסקה ו/או מצב שוק הנדל"ן, אינן יכולות להוות הגנה משפטית. ההסכם וסעיף הפיצוי הנו כמובן הדדי, כל צד אמור לעשות את חישוביו על-פי הנתונים עובר לכריתה, ולא בדיעבד.

סוף דבר, לא ראיתי מקום ליתן את הרשות והבקשה נדחית.

המשיבה זכאית לפסק-דין לפי סכום התביעה, וכן אגרה בשיעור ששולם מן היום ששולם ובצירוף הצמדה וריבית כחוק, וכן שכר טרחת עורך-דין לפי התעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עורכי-הדין, ובצירוף מע"מ כחוק, צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

המשיבה רשאית להגיש פסיקתא לחתימה.

ניתנה והודעה היום כ"ו סיון תש"ע, 08/06/2010 במעמד הנוכחים.

אהוד שוורץ, שופט